סבתא מרגריטה חלק ב׳

אספתי את סבתא מרגריטה משדה התעופה בלוס קאבוס, נסענו ליד החוף והיא ביקשה שנעצור ונלך לברך את הים.

היא נגעה במים ואמרה תפילה ואז הושיטה את היד שלה, הרטובה ממי הים ונגעה בלב שלה. לוויתן קפץ קרוב יחסית לחוף, כמו מציץ מהמים כדי להגיד שלום לאורחת המכובדת.

קרלה, הדולה, שהצטרפה אלי ללידות הבית וחברה אהובה, היתה השותפה שלי ובזכותה כל מה שהיינו צריכות לסדנא פשוט קרה כמו קסם.

בסדנא סבתא מרגריטה דיברה על החשיבות של החזרת הדם המקודש לאדמה (ולא לאסלה). אישה מבוגרת שהשתתפה בסדנה שאלה אם היא תוכל להביא איתה את הדם ששמרה בפריזר מהווסת האחרונה שלה כדי להחזיר אותה לאדמה? סבתא מרגריטה אמרה לה שתביא.

למחרת בבוקר היא עשתה תפילה לשבעת הכיוונים והוציאה את הדם הקפוא מתוך השקית שהאישה נתנה לה. היא החזיקה את הדם הקפוא ביד שלה והניחה בכבוד רב בבור קטן באדמה. היא והאישה כיסו את הדם באדמה.

סבתא מרגריטה דיברה על כך שמגיל 52 הנשים והגברים הופכים להיות הזהב של האנושות (בספרדית-Oro molido de la humanidad) - וזה אומר שהם הופכים להורים אוניברסליים, שתפקידם לחלוק ידע עם האנושות ולראות את כולם כילדיהם. האישה ניגבה דמעה שזלגה לה על הלחי.

אף פעם לא ראיתי מישהי נוגעת בדם ווסת של מישהי אחרת,

כמיילדת ברור שיצא לי לנקות דם אחרי הלידה אינספור פעמים - מהרצפה, הסדינים, הקרסול של היולדת או מהתינוק, לעשות תפרים, לרוקן את בריכת הלידה, לבדוק את השיליה.

לרוב עם כפפות סטריליות, אבל גם יצא לי לקבל תינוקות לעולם, לפני שהספקתי לשים כפפות.

זה לא הפריע לי במיוחד. הדם והפרשות בתוך מרחב הלידה הרגישו לי טבעיות לגמרי.

ועדיין היה משהו חדש לגמרי בשבילי בחוויה הזאת. לראות את סבתא מרגריטה ואת ההסתכלות הכל כך בריאה ומיטיבה לדם הווסת, לדם הנשי, שגדלנו לחשוב שהוא טמא ומלוכלך, היה בזה משהו כל כך מרפא ופוקח עיניים.

הרי אם מישהו נחתך ויש לו דם? נטפל בו ואחר כך נרחץ ידיים עם סבון וזהו, נכון?

למה התרגלנו שדם הווסת הוא שונה? מגעיל? מלוכלך?

סבון וזהו? או שנשאר משהו אחר, שצריך לקרצף? טומאה שדבקה בנו?

דם הווסת הוא דם מקודש, מלא בתאי אם, שנועדו לשמור ולהגן על החיים החדשים, שרוצים לבוא למשפחת האדם והאדמה. החוויה הזו עזרה לי להבין שמה שמלוכלך הוא לא הדם הנשי אלא הסיפור שסיפרו לנו עליו.

יומיים אחרי הסדנא נערכה החתונה שלנו, בבית ששכרנו ליד הים.

סבתא מרגריטה שרה שירים ובירכה אותנו, לוויתנים קפצו בים...

לא ידענו מה סבתא מרגריטה מתכננת לעשות בטקס החתונה ופשוט התמסרנו למהלך, לברכות, לרוח ולשמש.

לקראת סוף הטקס סבתא מרגריטה הוציאה את מקטרת השלום. היא הסבירה על המקטרת ועל כך שגם היא מסמלת את האיחוד בין המינים והנחתה אותנו כיצד למלא אותה בצמחי המרפא והטבק.

כל אחד מאיתנו בירך ב7 תפילות עבורנו, עבור כל הסובבים ועבור העולם. המקטרת הודלקה והעשן הקדוש עבר ביני לבין טוני ואחר כך גם בין כל המשתתפים.

אבואלה מרגריטה, אחרי הטקס עוד באת לרקוד איתי קצת על רחבת הריקודים. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך.

את היית הדוגמה החיה הכי עוצמתית שפגשתי ל״ללכת את מה שאתה מדבר עליו״ walk your talk.

כל כך הרבה ידע וכל כך הרבה ענווה. לב גדול, מלא באהבה וחמלה לאנושות. תמיד לבשת שמלות וחצאיות, כי אמרת שנשים אמורות לשמור את הקשר עם אמא אדמה פתוח.

הספקתי לדבר איתך מישראל ולשלוח לך תמונה של לב התינוק. שמחת איתנו כל כך וחיכית לפגוש אותו.

את רצית לבוא אלינו לישראל ולחלוק את המתנות שלך כאן ולא הספקנו. את עזבת את הגוף שלך וחזרת לעולם הרוח בינואר 2021.

תודה על כל מה שזכיתי להיזכר, במחיצתך.

את בליבנו תמיד.

הדמות של סבתא לונה באגדה של ״פרח שמש״ נכתבה בהשראתך.