טקס סגירת אגן (או כמו שנשים קוראות לו בטעות - סגירת עצמות)

מוגש כשירות לציבור

כל מי שלמדה איתי בארץ סגירת אגן יודעת שהמסורת והטכניקות של המיילדות המקסיקנית יקרות מאוד לליבי. שנים שאני מתלבטת אם לכתוב את הפוסט הזה.

בואו נעשה סדר אחת ולתמיד.

למה כדאי לעשות סגירת אגן?

כשאישה יולדת היא נפתחת כדי שאנרגיית הבריאה תעבור דרכה וחיים חדשים יוכלו לבוא אל האדמה. זה דבר מדהים.

לאחר הלידה אנחנו נשארות הרבה פעמים בחוויה של פתיחות שמאפשרת לשדות שלנו להתמזג עם שדות אחרים וזה נפלא כי התינוק אכן חולק שדה אנרגטי עם אמא שלו.

אבל, זה מצב שעלול להשאיר אותנו, לעיתים, בחוויה של פתיחות וחשיפות יתר ולגרום לנו לקושי להפריד בין החוויות האישיות שלנו לבין הסביבה החיצונית.

לפעמים החוויה הזו נשארת איתנו זמן מה אחרי הלידה וזה מצב שיכול להציף ולבלבל ולגרום לנו להרגיש שאנחנו לא יודעות איפה אנחנו מתחילות ואיפה אנחנו נגמרות.

זאת זווית מבט ממש חשובה בעיני, כדי להתחיל להבין מה נשים חוות בפוסט פרטום.

בטיפול סגירת האגן אנחנו מחזירות את האישה למרכז וזאת חוויה ממש טובה, של לחזור הביתה.

סיבה נוספת היא שהאישה שילדה לא מזמן - מניקה, מעניקה ומזינה והיא זקוקה בעצמה למגע, הזנה, מנוחה, הכלה, חום ועיניים טובות.

היא זקוקה גם למקום שהיא יכולה רגע לשמוט ולשחרר, לעבד את חווית הלידה, להזיל דמעות, להתפרק, לחגוג, לעשות מקום לכל הרגשות שמתחוללים בה בו זמנית ולאפשר אינטגרציה של המציאות החדשה.

הסיבה השלישית קשורה לאובדן החום (שאפרט בהמשך).

זה טיפול שהוא גם טקס.

יש בו את החלקים האדמתיים של עיסוי, חימום וריפוי בעזרת צמחי מרפא, החזרת עצמות האגן למקומן ותמיכה בכיווץ הרחם.

ויש גם את המימד הרוחי, שעוזר לאישה לאסוף את החלקים שלה ולחזור לשדה ולגודל האנרגטי שלה.

השם סגירת עצמות?

בספרדית אומרים La cerrada (סגירה), Cierre de cadera (סגירת אגן), Amantiada או- Tratamiento post parto (טיפול לאחר לידה).

המושג סגירת עצמות לא מגיע מהמסורת המקסיקנית אלא מהשם שהטיפול הזה קיבל באנגלית. (אני מנחשת שתרגמו מאנגלית לעברית במקום מספרדית לעברית) וכך נוצר השיבוש של השם בעברית. אני לא משתמשת בשם הזה כי הוא לא נאמן למקור.

למה זה משנה לי באיזה שם משתמשים?

כל מי שעוסקים בשימור של פרקטיקות ילידיות יודעים היטב את התשובה לשאלה הזאת.

ברגע שהתחלנו לשנות ידע מסורתי, לעגל פינות, לתת שמות אחרים, להוסיף או לגרוע,

התבנית המקורית נאבדת ובסוף נשארת קליפה ריקה מתוכן.

מאיפה הטכניקה מגיעה?

הטכניקה של סגירת האגן מגיעה ממקסיקו.

אני רואה נשים שכותבות ברשת שזו טכניקה שהגיעה מדרום אמריקה. זו לא.

לא מרכז אמריקה. לא דרום אמריקה. אלא ממקסיקו. (שנמצאת בצפון אמריקה).

אפילו בגואטמלה, השכנה של מקסיקו, בה המיילדות המסורתיות גם הן עושות עיסוי בטן מאיה וטיפולים מסורתיים נפלאים. המיילדות שם לא מכירות את הטכניקה של סגירת האגן.

יש עוד מקומות בעולם שיש מסורת של קשירת בד מסביב לבטן והאגן אחרי הלידה, יחד עם זאת הטכניקה הזו שבה מכניסים חום לרחם ולאגן ולאחר מכן עוטפים את האישה ב7 מקומות שונים בגוף מגיעה, לפי מיטב ידיעתי, ממקסיקו.

אם אני טועה והטכניקה הזו היתה נהוגה במקומות נוספים, אשמח ללמוד אחרת.

למה אני משתמשת רק ברבוסו אחד?

כי ככה עושים סגירת אגן בדרך המסורתית.

יש מטפלות שמשתמשות בריבוי צעיפים. אני לא נגד.

יחד עם זאת זה פשוט לא משהו שתראי אף מיילדת מסורתית בכפרים עושה, אלא רק מיילדות ניו אייג׳יות/ מיילדות צעירות וחדשות.

למה אף פעם לא נעשה סגירת אגן בלי לחמם את הרחם?

אם את עושה סגירת אגן ואת לא מחממת קודם את הרחם אז אני מבקשת ממך- אל!!

ברפואה עממית מקסיקנית (כמו ברפואה סינית) יש התייחסות לחום/ העדר חום/ כניסה של קור לגוף. וגם יש התייחסות לנושא של רוח/אוויר/ לחות.

בזמן הווסת, לפי הרפואה העממית המקסיקנית, אישה לא אמורה להיכנס למקורות מים קרים/ להתרחץ במים קרים כי זה יכול להשפיע על החום של הרחם שלה.

כשיש התרוקנות, קור עלול להיכנס - מה שיכול להשפיע על הפוריות שלה.

באותו האופן, כשאישה יולדת היא מאבדת את מקור החום שהיה בתוכה והרחם נשארת עם קור ורוח פנימית (במקום רחם מהודקת, שחזרה לגודלה ולמקומה).

2 האלמנטים האלה לא מיטיבים עם הרחם. מקושרים לדיכאון, אנרגיה ירודה וחוסר איזון.

מקווה שהנקודות מתחילות להתחבר…. הרחם היא מקור היצירה, היצר ואנרגיית החיים, אנחנו רוצות אותה חמה, מאוזנת ושמחה.

לסגור את הרחם עם קור בפנים זה לא רק מפספס את מטרת הטיפול אלא זו ממש חוסר הבנה של התהליך המסורתי והסיבות שעומדות מאחוריו.

הטיפול:

נתחיל עם העיסוי, נשתמש בשמן איכותי, להזין, להרגיע ולפנק את האישה בה אנו מטפלות.

בגישה המסורתית יש גם שימוש בכוסות רוח כחלק מהטיפול.

חלק משמעותי מהטיפול הוא החזרת האישה למרכז:

ע״י עיסוי בטן מאיה שמחזיר את הטוצ׳ (לפי המאיה- בטוצ׳ באיזור הטבור יש את החיבור של כל הגופים השונים- פיזי, רגשי, אתרי, מנטלי, רוחני).

איך אנחנו מחממות את הרחם?

אז אני מקווה שאנחנו כבר מבינות בשלב הזה שאנחנו רוצות לחמם את הרחם.

נכין בסיר גדול תה מצמחי מרפא, המותאמים לאישה, ללידה שהיא עברה ולצרכים הספציפיים שלה.

יש שתי דרכים לחמם ולרפא את האגן והרחם באמצעות צמחי המרפא. שתיהן טובות ושתיהן מסורתיות: אמבט אדים וגינלי (סאונת אדים לאגן) ואמבט ישיבה.

בשתיהן מומלץ שהאישה תשב ותהיה עטופה כולה בשמיכת צמר חמה.

כמו טמסקל (סווט לודג), כך היא תוכל להתכנס ולפגוש את החוויה בתוכה, מהרגע שחשבה על הרצון להרות ועד לרגע הזה. כדי שהיא תוכל לתת לרגשות השונים מקום ולעשות שלום עם הסיפור שלה, לפני שיסגר פרק המסע הקודם בחייה.

זה לא מספיק לחמם את הרחם לפני סגירת האגן- צריך לשמור עליה חמה במהלך הסגירה.

האישה עטופה בשמיכות כדי לשמר את החום וכדי שהיא תזיע החוצה את כל מה שלא נחוץ לגוף שלה.

נעטוף את הגוף בשבע מוקדים שונים בעזרת הרבוזו (צעיף) המסורתי, נהוג שהאישה תישאר עטופה אחרי הטיפול בשמיכות חמות ותמשיך להזיע עד לבוקר המחרת.

הרחם אמורה להיות חמה ומכווצת. בדיוק בגלל זה יש את המנהג של ה- Quarentena, שזה אומר שבמשך 40 יום מרגע הלידה הרחם עטופה ומהודקת (גם בזמן המקלחת) והאישה בבית, אמורה לנוח ולהתחזק. אישה ב Quarentena לא מתקלחת במים קרים, מהסיבה שהזכרתי קודם.

למה זה כלי נפלא לדעת כאשה, שתומכת בנשים?

סגירת אגן היא כלי עוצמתי לאחר לידה, וגם לאחר אובדן של תינוק (שגם שם קורית אותה התופעה של אובדן מקור החום ברחם, שבעקבותיו נותר חלל פתוח, ריק וקר, שיכול לגרום לדכדוך וחולשה).

אפשר לעשות את הטיפול גם כטקס מעבר, לסיום של תקופה או פרידה, כי גם אלו מצבים המאופיינים בקור פנימי וטוב יהיה להזין, לחמם ולסגור.

כל אשה עוברת בחייה רגעים כאלו והכלי הזה יהיה רלוונטי להרבה נשים.

למה כל אמא זקוקה לטקס הזה? (גם אם עבר כבר הרבה זמן מאז הלידה)

כי אמהות מזינות (זקוקות להזנה), תומכות (זקוקות לתמיכה), מניקות ומעניקות (זקוקות שיעניקו להן). אוהבות בעיניהן, ידיהן וליבן וזקוקות להיות במרכז תשומת לב אוהבת.

מה קורה כשאמא נמצאת במרכז תשומת הלב?

היא מתמלאת. מתחברת, עושה מקום לרגשות שלה, לאובדן הזהות, כדי שזהות חדשה תיוולד בתוכה. מסכימה להראות בעיניים טובות, נותנת לדמעות לצאת, מודה, חוזרת למרכז, נזכרת, מוזנת ומתחדשת.

אין דבר יפה מזה.

כמו אמא אדמה בכבודה ובעצמה שקמה ופורחת ומשתקמת אחרי שריפה או שיטפון.

יש בנו את כוחות הבריאה. היכולת להאט, לחזור פנימה ולקבל הזנה ואחר כך שוב לצאת לעולם .

זה באמת מדהים!!!

אפשר לעשות את הטיפול גם כמטפלת אחת וגם בזוג מטפלות?

אפשר. שתי הדרכים מקובלות ומסורתיות.

המיילדות המסורתיות חזקות. הן גרות על האדמה, סוחבות מים, עובדות במילפה (שדה התירס, שעועית ודלעת) ולכן אין להן בעיה לעשות את הטיפול בעצמן.

גם אנחנו יכולות, אמנם זה דורש יותר כוח בידיים ועמידה יציבה כדי לשמור על הגב אבל בהחלט אפשרי.

העבודה בזוג מגיעה מזמנים בהם יש למיילדת מתלמדת שמצטרפת אליה ואז הטיפול מתקיים ב4 ידיים.

דור המיילדות המסורתיות המקסיקניות הולך ונעלם ואנחנו אלו שתורן לשמור על הפרקטיקה בחיים, לשמור ולכבד, לא לשנות/ להמציא מחדש משהו נפלא שכבר עובד.

תודה.