סבתא מרגריטה חלק א׳

דמות הסבתא באגדה של ״פרח שמש״ נכתבה בהשראת סבתא מרגריטה.

סבתא מרגריטה (חלק ראשון)

על סבתא מרגריטה שמעתי כשלמדתי רפואה עממית בוואחקה.

היא היתה אחת מהסבתות הידועות והמכובדות של שומרי המסורת המקסיקנית והשתייכה למועצת הזקנים של אמריקה. בטמסקל היה שיר שלה שתמיד הייתי שרה וחלמתי שיום אחד אזכה לפגוש וללמוד ממנה.

עברו כמה שנים ושמעתי שהיא תלמד סדנא בקריל- כפר בצ'יוואווה עם עמודי אבן מרשימים ומערות, שבחלקן עדין גרים אנשים משבט הטראומארה.

הצעתי לאמא של טוני להצטרף אלי לסדנא ונסענו לקריל. התרגשתי ממש שאני באה ללמוד איתה.

כבר בתחילת הסדנא היא אמרה: ״אני לא מלמדת אותכם. החוכמה נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו. אני רק עוזרת לכם להיזכר.״ היא צחקה והתחילה לשיר. היא לבשה שמלה מסורתית עם רקמה והצמות היו שזורות לה על הראש הלבן שלה כמו כתר.

כל הלימוד איתה (או ההיזכרות ליתר דיוק) היתה מתובלת בשירים שהיא חיברה.

בסדנא היא דיברה על התעברות, על לידה, על סליחה, שצריך ללמוד לסלוח.

על התפקיד של זקני השבט, על ההתעוררות המחודשת של האנרגיה הנשית, על קדושת אמא אדמה ועל שאלוהים נמצא בכולנו. עשינו תרגילים שהיא לימדה, לפי מעגל הגילאים. לכל תקופת גיל היה תרגיל שונה.

אני זוכרת שעמדתי באמצע המעגל הגדול של כל המשתתפים על גבעה והתבקשתי לצעוד קדימה, ולצעוק בשפת אמי 3 פעמים במלוא קולי שאני אלוהים.

צריך פה רגע לעשות הפסקה קלה ולהסביר שגדלתי בקיבוץ אתאיסטי. המילה אלוהים לא בדיוק התגלגלה לי בנוחות על הלשון. נכון שתמיד הייתי רוחנית ותמיד הרגשתי חיבור לתרבויות ילידיות וכנראה שלצעוק שאני אלוהים בספרדית היה איכשהו עובר, אבל לצעוק בעברית שאני אלוהים?? לא ידעתי אם אפילו יצא לי קול..

אזרתי אומץ וצעדתי קדימה. לקחתי נשימה עמוקה והכרזתי על עצמי בפני העולם 3 פעמים שאני אלוהים. בעברית. הידיים שלי היו למעלה כשסיימתי. הורדתי אותן במבוכה ויצאתי ממרכז המעגל, כולי רועדת, שמעתי את מחיאות הכפיים סביבי וראיתי את סבתא מרגריטה מהנהנת אלי בחיוך.

בבוקר למחרת עשינו תרגול עם השמש העולה.

סבתא מרגריטה אמרה ״המינרלים לא שכחו מי הם, גם הצמחים לא שכחו מי הם, גם החיות לא שכחו מי הם. בני האדם שכחו ואנחנו צריכים להיזכר מחדש.

עבדנו עם ארבעת היסודות, עם שבעת הכיוונים, הקוסמוס, אמא אדמה ואבא שמש.

למדנו שירים, עשינו טקסים ובעיקר הרגשתי שאני בבית.

שנה לאחר מכן פגשתי אותה שוב- נסענו אני וטוני לבית האדמה העגול של סבתא מרגריטה בטפלפה, חליסקו, להשתתף בטקס של Danza flor y canto.

נכנסנו לטמסקל שלה וזכינו לראות אותה בפעולה בתוך הסווט לודג׳, אישה קרוב לגיל 80 מתפעלת את המרחב בחיוניות ובקלילות יוצאות דופן. אחר כך רקדנו ושרנו, כחלק מהטקס, עד מאוחר בלילה.

בתום הסופ״ש ניגשנו אליה טוני ואני ושאלנו אותה אם היא תסכים לבוא לעשות סדנא בלוס קאבוס (איפה שאנחנו גרים) ואם היא תסכים לחתן אותנו. היא אמרה כן. לשניהם.