איך ניילד עולם חדש

האנושות נמצאת עמוק בתוך תהליך של לידה מחדש. אפשר להרגיש את זה, את אי הודאות ואת הצירים המתחזקים.

יש מפגש עם השער שבין החיים למוות. כמו האישה היולדת, שצריכה להסכים לוותר על חלק בה, להסכים למות, כדי שמציאות חדשה וחיים חדשים יפרצו ממנה.

גם התינוק בתעלת הלידה מרגיש את אנרגיית החיים, שמתבטאת בלחץ שדוחף אותו לנוע קדימה.

כמו ניצן של פרח, מהודק בתרמילו. כוח החיים של הבריאה פועם בו והוא הולך להפתח, להשתנות ולפרוח. יש סיום של המצב הקודם, לידה ואחריה חיים חדשים.

יש בי חלק שמתאבל על זה שהלידה שאנחנו נמצאים בה עכשיו כאנושות היא כל כך טראומטית.

כמה הייתי רוצה שהלידה של העולם החדש תהיה לידת מים מופלאה ורכה, לידה אורגזמית, טבעית, מלווה במיילדות חכמות ותומכות במרחב יפייפה ומאפשר.

גם הלידה הזאת, כמו כל לידה, יש לה את הדרך שלה לקרות.

רק אחרי שנהייתי מיילדת הבנתי שלידה מחדש תמיד היתה חלק מתחומי המחקר האישיים שלי.

מסקרנת אותי היכולת לשנות צורה ולעבור ממצב אחד למצב אחר. כמו עוף החול, כמו הזחל שהופך גולם ואז לפרפר. לעשות אלכימיה. להפוך כאב לחוכמה, להפוך פצע לצמיחה.

האם אנחנו מוכנים להשתנות ולהיפרד מהצורה הישנה שלנו? אנחנו הרי יודעים שהדבר הקבוע היחיד בטבע הוא שינוי.

תהליך לידה מבקש מאיתנו:

• להיות בנוכחות

• לתת אמון

• להתמסר

• להקשיב ולעבוד בשיתוף עם הכוחות הבריאה

• להסכים להיפרד ממה שכבר לא משרת אותנו
  

וזה לא קל. לא לגברים שמלאכת הלידה אינה מוכרת להם.

וגם לא לנשים. אני חושבת שאחד הדברים שהכי קשים לנו כנשים בעידן שלנו זה לבטוח.

לבטוח בתהליך השינוי ולבטוח בגוף שלנו.

גם כי לא ראינו מספיק דוגמאות טובות של איך ללדת בעוצמה ובחיבור,

וגם כי יש פחד מהמפגש עם הכאב וחוסר הנוחות דרכם אנחנו עוברים כשאנחנו בתהליך של לידה.

לידה מכל סוג.

אני נושאת תפילה שנזכה לראות ימים טובים והרמוניים, עוד בימי חיינו. ימים של שלום, של שותפות, של שכנות טובה, של ריפוי, של לידות טובות ורכות ושהילדים שלנו יוכלו לגדול בעולם שטוב לחיות בו.